פסק-דין בתיק ת"א 1978-07

1.         אין עוררין כי עובר ליום 31.1.05 היה התובע מבוטח אצל הנתבעת בביטוח שכיסה אף אובדן כושר עבודה. בתאריך 31.1.05 נפגע התובע בתאונת דרכים אשר כתוצאה ממנה, כנטען, נגרמו לו נזקי גוף. לנוכח זאת דרש התובע מן הנתבעת תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה מוחלט וחלקי. משדרישתו סורבה הוגשה תובענתו לתשלום סכום של 30,300 ש"ח.

2.         הנתבעת התגוננה בפני התביעה. מלכתחילה התגדרה הנתבעת בטענות אודות הפרת חובות גילוי של התובע מכוח הוראות כל דין. בהמשך הדרך נסמכה הנתבעת, בין השאר, על חוות דעתו החיתומית של ד"ר חיים פרלוק. בתגובה לכך הוגשה על ידי ב"כ התובעת חוות דעת חיתומית נוגדת של ד"ר אודי פרישמן. ד"ר פרלוק מסר חוות דעתו המשלימה בעקבות זאת.

3.         לבקשת ב"כ הצדדים הוגשו תחשיבי נזק על מנת לקבל הצעה לא מחייבת מטעם ביהמ"ש. בעקבות המלצת ביהמ"ש הגיעו בעלי הדין להסכמה דיונית. מכוחה של זו סוכם כי הנתבעת תשלם לתובע, לסילוק הסעד הכספי שבתביעתו, סך 20,000 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ עליו. עוד סוכם כי ההחרגות בקרסול שמאל וכף יד ימין ייוותרו בפוליסה. נותרה שנויה במחלוקת הטענה באשר להחרגת בעיות בגב  ועמוד השדרה מן הפוליסה והמשך הכיסוי הביטוחי לעניין זה. באשר לסוגיה זו הסכימו ב"כ הצדדים כי יוגשו סיכומי טענות ויינתן פסק דין שיכריע במחלוקת האמורה. אכן, בעוד הנתבעת סבורה כי יש להחריג מן הפוליסה אף את הבעיות בגב ובעמוד השדרה, חולק על כך התובע וסבור שיש לבטל את ההחרגה האמורה.

4.         עובר לכריתת חוזה הביטוח נמסרה לתובע הצעת ביטוח. בגדרה הוא נשאל שאלות שנשאל, והשיב עליהן תוך שהוא חותם על ההצעה. בשאלה מס' 11 נשאל התובע " האם אתה סובל או האם סבלת בעבר... מחלות גב, עמוד השדרה או כאבי גב". על שאלה זו השיב התובע "לא". יצוין כי התובע השיב בשלילה אף לגבי שאלה 4 "האם נפצעת פעם? (פרט מתי, חלק גוף, האם נותרו תוצאות)"  וכן השיב בשלילה לשאלה 8 בה הוא נשאל האם הוא עבר בעבר, בין השאר, בדיקה של " צילום רנטגן".

5.         סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 קובע כי אם " הציג המבטח למבוטח לפני כריתת החוזה, אם בטופס של הצעת ביטוח ואם בדרך אחרת של מכתב, שאלה בעניין שיש בו כדי להשפיע על נכונותו של מבטח סביר לכרות את החוזה בכלל או לכרותו בתנאים שבו (להלן - עניין מהותי), על המבוטח להשיב עליה בכתב תשובה מלאה וכנה".  סעיף 6(ג) לחוק הנ"ל מוסיף ומורה כי " הסתרה בכוונת מרמה מצד המבוטח של עניין שהוא ידע כי הוא עניין מהותי, דינה כדין מתן תשובה שאינה מלאה וכנה".

            סעיף 7 לחוק הנ"ל דן בתוצאות הפרת החובה המנויה בסעיף 6 הנ"ל. ככל שעסקינן במקרה ביטוח שקרה טרם ביטולו של חוזה הביטוח, כבפרשתנו, מורה  סעיף 7(ג) לחוק הנ"ל כי אם -      " קרה מקרה הביטוח לפני שנתבטל החוזה מכוח סעיף זה, אין המבטח חייב אלא

בתגמולי ביטוח מופחתים בשיעור יחסי, שהוא כיחס שבין דמי הביטוח שהיו משתלמים כמקובל אצלו לפי המצב לאמיתו לבין דמי הביטוח המוסכמים, והוא פטור כליל בכל אחת מאלה:

(1) התשובה ניתנה בכוונת מרמה;

(2) מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע את המצב לאמיתו; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח, בניכוי הוצאות המבטח."

6.         כב' השופטת ארבל, בפסק דינה בע"א 1064/03 אליהו חב' לביטוח בע"מ ואח' נ' עזבון המנוחה רחל שחר פיאמנטה ז"ל ואח' (במאגרי נבו; להלן - " פרשת פיאמנטה"), בחנה  סוגיה של חובת גילוי יזום, וברי כי היא אינה עומדת בפניי. אכן בפרשה שבפניי, כמבואר, נשאל התובע מפורשות שאלות שנשאל באופן שלא ניצבה כל דילמה אפשרית לעניינה של חובת גילוי יזום.

השופטת ארבל סוקרת את "פערי הכוחות העמוקים בין המבטח, שהינו גוף מקצועי רב ניסיון ובעל איתנות פיננסית, לבין המבוטח נעדר המומחיות המקצועית בתחום הביטוח, אשר נקשר בחייו או בשנות קיומו... בחוזי ביטוח ספורים לכל היותר". כל אלו "מכוננים את אי-השיוויון הטבוע במערכת היחסים שבין המבוטח למבטח. אי השיוויון האינהרנטי לקשר החוזי הביטוחי הוא העומד ביסוד תכליתו הצרכנית של החוק, תכלית של הגנה על ציבור המבוטחים מפני כוחו העודף - הכלכלי והמקצועי - של המבטח" (סע' 10). כל אלו מתיישבים עם מגמה פרשנית האמורה להלום את אופיו הצרכני של חוק הביטוח, ולהקל על המבוטח, ככל שניתן.

            ואולם, בכך לא סגי. אף לנוכח השיקול האמור, כך ממשיכה השופטת ארבל, "המבוטח אינו פטור מכל חובה ביחסיו עם המבטח ובין היתר הוא חב כלפיו בחובת גילויו של מידע הרלוונטי למבטח לצורך ההחלטה האם לכרות את חוזה הביטוח עם המבוטח ובאילו תנאים" (סע' 10). אכן, "בבסיסה של חובת הגילוי עומד הרצון להגן על אותו צד המצוי ב'עמדת נחיתות אינפורמטיבית'" (סע' 11). וכשלעצמי אוסיף, כי לא אחת מי שמצוי ב"עמדת נחיתות אינפורמטיבית", הוא דווקא המבטח  ולא המבוטח. כך, לנוכח העובדה כי לא אחת המבטח "עודנו תלוי במידה רבה במבוטח ובתום ליבו. בידיעתו של המבוטח מצוי בדרך כלל מידע החיוני למבטח לצורך הערכת הסיכון הטמון בביטוח. מבלי שמידע זה יובא על ידי המבטח בפני המבטח, יקשה על זה האחרון להשיגו" (סע' 12).

7.         השופטת ארבל ממשיכה לנתח את חובת הגילוי היזום, הנובעת מסעיף 6(ג) לחוק הביטוח, תוך ניתוח האלמנטים של יסוד "ההסתרה", ואף של יסוד "כוונת המרמה", כאשר כל אלו חוברים לידיעתו של המבוטח כי עסקינן ב "עניין מהותי" בעיני המבטח. בסופה של שקלא וטריא מוצאת כב' השופטת זיקת גומלין בין היסודות האמורים. זיקת גומלין זו מעלה מסקנות ראייתיות. כב' השופטת מסכמת כי "כשלעצמי, אני סבורה, כי ברובם של המקרים בהם לא גולה פרט בעניין מהותי, יעלה הדבר כדי הסתרה. שכן, מקום שהוכח כי המבוטח מודע היה להיות המידע מהותי, אך בחר להחריש ולא לגלות את המידע, מתוך הנחה שלו שהדבר ישפיע על נכונות המבטח לבטחו או על התנאים בהם יבוטח ומתוך רצון למנוע תוצאה שכזו, הרי שאי הגילוי, גם אם לא נעשה צעד אקטיבי להעלים המידע, קרוב ביותר ל'הסתרה' וההבדל ביניהם הוא דק מדק" (סע' 18).

            הנתון האמור מוליך את כב' השופטת לבחון את מודעותו של המבוטח למהותיותו של הנתון שהוא לא מגלה למבטח. אכן, לא אחת " המבוטח אינו מוחזק כבקיא בתחום הביטוח ואין רואים אותו כמי שיודע להעריך איזה מידע יהא בעל ערך עבור המבטח לצורך עריכת הביטוח". אכן, סביר להניח כי לא אחת הנתון האמור ישקול לזכותו של "הצד החלש", הוא המבוטח. ואולם, "כאשר נוגע המידע לעניין שכל בר דעת היה מבין כי הוא רלוונטי לעשיית הביטוח, על המבוטח לעמוד בנטל להראות כי הוא עצמו לא היה מודע לכך... בעיקרו של דבר מדובר בפרטים הנוגעים במישרין ללב ליבו של הסיכון המבוטח. ייתכן ואין בפרטים אלה די למבטח, אולם אלה הם פרטים שקשה לקבל כי המבוטח לא היה מודע לחשיבותם לצורך הביטוח ולכן עליו להביאם לידיעת המבטח גם אם לא נשאל על כך" (סע' 20).

8.         בעקבות פרשת פיאמנטה הורה כב' השופט ואגו, ב-ע"א (ב"ש) 20495-03-10 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' מירב אלופר (במאגרי נבו), כי הגם שקיים " הקושי לאכן את מודעות המבוטח  להיות עניין כלשהו מהותי עבור חברת הביטוח, מקום בו מדובר על חובת גילוי יזום המוטלת עליו, דומה שאין כלל התלבטות בקביעה ובפסיקת ההלכה ביחס למקרה שבו נשאלה שאלה מפורשת בכתב, מטעם המבטח, והמבוטח נדרש להשיב על כך. עצם הצגת השאלה והדרישה להשיב, מצביעים על כך שמדובר בפרט מהותי עבור המבטח". ומשום כך הוא הוסיף והטעים כי " אין המבוטח יכול להניח כ'הנחת עבודה', שמשום מה נשאל הוא שאלות, שעליהן נדרשת התייחסות כתובה, שהן בעצם מיותרות, אינן מהותיות ואינן משליכות על קבלת הצעת הביטוח. ההפך הוא הנכון, וכך גם עולה מהפסיקה".

9.         משאלו הן הנחות המוצא האמורות להנחות את דרכי מוטל הנטל על התובע, דווקא, להוכיח מה עמד מאחורי תשובותיו, ובעיקר לעניין כאבי הגב ועמוד השדרה. ואכן, אין עוררין, כך עולה מן החומר הרפואי שבפניי ומן התיעוד הרפואי שנסקר בחוות דעתו של ד"ר פרלוק, כי לתובע עבר רפואי עשיר, אף בבעיות גב שונות. דומה שאף ד"ר פרישמן אינו יכול להתעלם מהן. כל שנותר לו הוא לטעון כי " לאור העובדה כי הפגיעות מהן נפגע התובע בתאונות הדרכים הקלות שעבר חלפו ללא שיור, התובע חזר לעבודה ולפעילות רגילה, ניתן לקבוע כי במועד בו מילא התובע את הצהרת הבריאות, הוא לא סבל מבעיות רפואיות אורטופדיות שיש להן השפעה חיתומית כלשהי ולכן אין מקום לבצע החרגות אורטופדיות בפוליסה".

            בדעתי להעדיף את השקפתו החיתומית של ד"ר פרלוק, בהיותה מפורטת יותר. ממנה עולה כי פרט לבעיות אורטופדיות הסתיר התובע בעיות רפואיות בתחומי רפואה שונים אחרים, לרבות בתחום הפסיכיאטרי. ובעיקר רובצת לחובתו העובדה שהוא הסתיר קיומה של תאונת דרכים שעבר, חודשים מספר לפני שהצהיר את הצהרת הבריאות, ובה הוא התלונן מפורשות על כאבי גב.

10.        ב"כ התובע טוען כי לא הייתה כל מניעה מצד הנתבעת לערוך בדיקותיה העצמאיות באשר לעברו הרפואי של התובע. הוא מצביע, לשיטתו, על התנהלות נפסדת של הנתבעת-המבטחת. אכן, זו תפיסתו, הנתבעת נוקטת בגישה ליברלית שעה שהיא משדלת לקוחות להצטרף אליה כמבוטחים. כך היא גובה דמי ביטוח לרוב. ואולם, רק בהגיע עת פקודה, "נזכרת" הנתבעת לערוך בדיקותיה. בכך הנתבעת, לאמיתו של דבר, טומנת לתובע-המבוטח פח יקוש.